for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 120

דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁלִים בָּהֶן.

Matters of Torah that people do not ascertain unless they misunderstand them are in your hands; 

Isaiah 3:6

כִּֽי־יִתְפֹּ֨שׂ אִ֤ישׁ בְּאָחִיו֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו שִׂמְלָ֣ה לְכָ֔ה קָצִ֖ין תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ וְהַמַּכְשֵׁלָ֥ה הַזֹּ֖את תַּ֥חַת יָדֶֽךָ׃

For should a man seize his brother, In whose father’s house there is clothing: “Come, be a chief over us, And let this ruin be under your care,”

רש״י שם

אלא אם כן נכשל בהן - עד שאומרן ב' וג' פעמים בשיבוש דהיינו טעמי תורה המסותרין:

ליקוטי מוהר״ן כ״ב:י״א

יא אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע זֶה לְמַדְרֵגַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז ד:): לֹא הָיָה דָוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְכוּ'; לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם מִכְשׁוֹל לְטוֹבַת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם: לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה.

However, when one wants to emerge from this level of “we will do and we will hear” to a higher level of “we will do and we will hear,” there must be a fall prior to the ascent. This is because the ultimate purpose of the fall is the ascent [which follows]. As our sages taught (Avodah Zarah 4b): “David did not deserve [to fall victim] to that deed… the Jewish people did not deserve [to fall victim] to that deed.” It is only that the Holy One presented them with a stumbling block, for the benefit of the world. As our sages said: to teach repentance.

וְזֶה (ישעיהו ג׳:ו׳): וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ – אֵלּוּ דִּבְרֵי־תּוֹרָה, שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם (שבת קכ גיטין מג). דִּבְרֵי־תּוֹרָה הֵם בְּחִינוֹת הַדִּבּוּרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, שֶׁהֵם וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת נִסְתָּר, בְּחִינוֹת נִשְׁמַע, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה כַּנַּ"ל.

And this is [what our Sages teach (Shabbat 120a)]: “‘Let this stumbling block be under your hand’ (Isaiah 3:6) —these are the words of Torah. A man does not have a clear grasp on them unless he stumbled in them [first].” “The words of Torah” correspond to the statements accompanying the precept—they are, “And God spoke to Moshe,” etc.—corresponding to the hidden/”we will hear”/prayer.

עוֹמֵד עֲלֵיהֶם – זֶה בְּחִינוֹת תְּפִלָּה, כִּי אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה (ברכות ו:), וְלַעֲשׂוֹת מֵהַדִּבְרֵי־תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת נִשְׁמַע, יִהְיֶה נַעֲשֶֹׁה מִמֶּנּוּ בְּחִינוֹת נַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעֲמִידָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת הַתְּפִלָּה, יִהְיֶה עֲלֵיהֶם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינוֹת עֲמִידָה, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה, בְּחִינוֹת נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה יִהְיֶה לוֹ נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל; וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם, כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה, שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל.

“OMeiD (clear grasp) on them” is <also> the concept of prayer, for “AMiDah (standing) is nothing other than prayer” (Berakhot 6b). He makes the words of Torah/”we will hear” into the aspect of “we will do,” so that the Amidah /prayer will be “on them”—that is, he will have an even higher aspect of Amidah /prayer/”we will hear,” for when the “we will hear” becomes “we will do,” he will have a higher “we will hear.” And this is only possible if he has “stumbled in them.” This is because in order to ascend from one level to the next there must first be a fall. This is the “stumbling block.”...

וְזֶה (הושע י״ד:ב׳): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל וְכוּ', כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהָעֲבֵרוֹת בְּחִינַת מַכְשֵׁלָה, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

And this is (Hoshea 14:2), “Return, Israel… for you have stumbled in your transgression.” In other words, by means of repentance, the sins become the aspect of stumbling blocks—this being the Torah, as explained.

ישמח משה חקת 

Same concept coming from parah adumah. Purify the unclean by contaminating the clean. 

The Ishbitzer נשא ו makes this point beautifully. The Torah puts the parsha of Sotah before Nazir because the contemplation of the Sotah’s Predicament induces the person to make the Nazirite Vows. However the Talmud puts Nazir before Sotah to point out that one does not actually have to sin, rather just contemplation is enough . The Talmud represents contemplation.

No Hebrew words for Fair, Fun, Fail

The importance of stumbling

Lazy Babies? Never! So why do we become discouraged by our stumbles?

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 120

Photo by Matteo Maretto on Unsplash

Translations Courtesy of Sefaria, except when, sometimes, I disagree with the translation

Do you like what you see? Please subscribe and also forward any articles you enjoy to your friends, (enemies too, why not?)