תָּא שְׁמַע: הָנֵי שָׁב שְׁמַעְתָּא דְּאִיתְאַמְרָן בְּצַפְרָא בְּשַׁבְּתָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּסוּרָא, בַּהֲדֵי פַּנְיָא בְּשַׁבְּתָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא בְּפוּמְבְּדִיתָא.

The Gemara cites another proof: Come and hear a resolution from the incident involving the seven teachings that were first said on Shabbat morning before Rav Ḥisda in Sura and then repeated toward the conclusion of that Shabbat before Rava in Pumbedita, despite the fact that the distance between them is too great for someone to have traversed it on Shabbat.

מַאן אַמְרִינְהוּ? לָאו אֵלִיָּהוּ אַמְרִינְהוּ? אַלְמָא אֵין תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה! לָא, דִּלְמָא יוֹסֵף שֵׁידָא אַמְרִינְהוּ.

Who said those teachings, and delivered them from one place to the other? Was it not Elijah the Prophet, who traveled from Sura to Pumbedita by way of a miraculous leap through the air above ten handbreadths from the ground, who said them? Apparently, the prohibition of Shabbat limits does not apply above ten handbreadths, for Elijah would not have transgressed this prohibition. The Gemara rejects this argument: This is no proof; perhaps Yosef the demon, who does not observe Shabbat, reported these teachings and brought them from Sura to Pumbedita.

The Amoraim apparently had the power to engage and actually use demons as their personal informants and assistants, see for example 

פסחים ק״י

אמר רב יוסף אמר לי יוסף שידא אשמדאי מלכא דשידי ממונה הוא אכולהו זוגי ומלכא לא איקרי מזיק איכא דאמרי לה להאי גיסא אדרבה מלכא [רתחנא הוא] מאי דבעי עביד שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו

Rav Yosef said: Yosef the Demon said to me: Ashmedai, the king of the demons, is appointed over all who perform actions in pairs, and a king is not called a harmful spirit. A king would not cause harm. Consequently, there is no reason to fear the harm of demons for having performed an action in pairs. Some say this statement in this manner: On the contrary, he is an angry king who does what he wants, as the halakha is that a king may breach the fence of an individual in order to form a path for himself, and none may protest his action. Similarly, the king of demons has full license to harm people who perform actions in pairs.

And Rav Pappa actually used a demon as a house servant!

חולין קה, ב

ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא אזל לאתויי מיא מנהרא איעכב כי אתא אמרו ליה אמאי איעכבת אמר להו עד דחלפי מים הרעים אדהכי חזנהו דקא שדו מיא מפומא דחצבא אמר אי הוה ידענא דרגיליתו למיעבד הכי לא איעכבי

the demon saw the members of Rav Pappa’s household pouring water from the mouth of the pitcher before drinking from it. The demon said to them: If I had known that you regularly do this, I would not have delayed. I would have brought the water straight from the river, knowing you would pour out the foul waters. 

Although it is well known that the Rambam, and the Meiri who followed him, did not believe in demons, the Maharitz Chayes rejects their position that these cases where figures of speech or parables.

מהרי״ץ חיות מבא לתלמוד

מעניני המזיקין, ועין הרע, ורוח רעה. אשר בא מזה בש״ס, בלי ספק צריכין לקחת הדברים כפשטם. ואין לסבור בהם סברות ולפרש בענין רחוק. אחר שפשטות הדברים מורים שהאמינו במציאותם, וספרו מהם טבעם וגדרם והלוכם, ע׳ (חגיגה ט״ז ע״א) ג׳ דברים נאמרו במזיקים שלשה כמלאכים ושלשה כבני אדם, והמשנה באבות אומרת ג״כ המזיקין בערב שבת בין השמשות נבראו, וכן האמינו במציאותם כל יושבי מזרח ומערב במשך זמן תנאים ואמוראים, וכן בכישוף ובלחשים, ואם אמנם הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשניות פ״ג דע״ז במשנה שאלו את הזקנים ברומי, וכן בה׳ עכו״ם ס״פ י״א דעת אחרת עמו. בכל זאת סתם לשון הברייתות והתלמוד במקומות רבות, אין לפרש כלל בדרך משל וחדה, רק דברים ככתבם, אכן על זה יש להתעורר כי יש הבדל גדול בין הבבלים, לחכמי ארץ ישראל, אף על פי ששניהם האמינו במציאותם, ומספרים לנו איך דברו עמהם. ואיך פעלו לפעמים ענינים נפלאים, כמו בהך דירושלמי תרומות. בקיסר דיקלאטינוס איך חממו הדמוסיאות, וע׳ מדרש רבה פ׳ בראשית דפ׳ תולדות. אבל לא האריכו לשון כל כך כמו בבבלי, כי שם יבאו הספורים ענין. שהיה השדים בני ביתם, והיו משמשים אותם לצורך הליכות ביתם ע׳ (חולין ק״ה ע״ב) דר׳ פפא השתמש עמו, להביא לו מים, וכן מספרים פרק ערבי פסחים איך הזהירו אותם שלא ילכו בשוק בלילי רביעית, ור׳ יוסף מספר הרבה מן יוסף שידא (עירובין מ״ג ע״א וב״ב ר״פ הספינה). וכן מענין הלחשים לא תמצא דבר בירושלמי אבל הבבליים הרבו לספר מהם. והזכירו (שבת פ״ו ע״ב) הרבה לחשים, וכן בריש מגילה נזכר דיאמר, עזי הבי טבחא שמנה מנאי וכן (גיטין ס״ח ע״ב) לשברירי דיומא לימא הכי ולשברירי דלילא לימא הכי. וכן הוא (ע״ז י״ב ע״ב), וכן פרק ערבי פסחים הזכירו הרבה לחשים, וסכנות זוגות, ובכלם אין הקש הטבעי גוזר אותם, ועוד יש בהם איסור דרכי אמורי, וע׳ תשובת הרשב״א סי׳ תי״ג לישר המעושרות ולישב הסתירות בזה מענין הרפואות מצאנו בברייתות שהזהירו על התנהגו׳ הרבה, להעמיד הבריאות ולעשות אופנים שלא יחלו, ולהציג נוכח עינינו. איזהו דברים קשים לגוף. ואיזה מתוקנים ומוכשרים. ואיך יתנהג אדם במרחץ. ובסעודה. ובדרך ארץ, והמאמרים רבו בזה מפוזרים ברוב המסכתות, לא כן בתלמוד בבלי מצינו מאריכים לשון בעניני רפואות ולחשים וסגולות שונות ומפורשים בכתובות סוף פרק המדיר, ובגיטין פ׳ מי שאחזו וכן ספ״ו דשבת. ובפרק ערבי פסחים. המעיין ידרשם משם, גם מעניני החלומות ופתרונם. ואיך האמינו בהם איזהו חכמים תמצא לחז״ל ברכות פ׳ הרואה ובירושלמי ובמדרש קינות, גם האמינו כי בנים וחיים ומזונות לאו בזכותא תליא רק במזלי והוסיפו להאריך (שבת קנ״ו ע״א) מי שנולד במזל זה יהיה עשיר וכדומה ע״ש. וכבר טרח הרשב״א בתשובה סי׳ ת״ח ות״ט לישב הסתירות אשר נראו בענינים אלו, דמצינו הרבה מאמרים בתלמוד. מורים ההפוך מזה ואין כאן מקומו:

On the other hand, Rav Tzadok HaCohen Mi-Lublin offers an interesting idea in the name of the Maharal 

פרי צדיק וישב ה

איתא בגמ' (שבת קיח.) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וכו' ואי' מהאריז"ל שהם כסדר הסעודות שבסעודת ליל שבת ניצול מחבלו של משיח. ויש להבין בשלמא דינה של גיהנם שייך לכל נפש בכל דור אבל חבלו של משיח שהוא רק בזמן שבן דוד בא וכמ"ש פירש"י חבלו של משיח כדאמרי' דור שב"ד בא בו קטיגוריא בת"ח גם הלימוד שלמדו שניצול מחבלו של משיח מדכ' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ובשבת כ' יום וביאת אליהו יהיה רק בעת בוא משיח בן דוד וגם בזמן הגמ' אמרו ייתי ולא איחמיניה (כמ"ש סנהדרין צח:) ואיך שייך בכל שבת שניצול מחבלו של משיח. אמנם הגם שמשיח בן דוד יש זמן וקץ אימתי יבא אבל בחינת אורו של משיח ישנו בכל דור כדאי' (שם) מה שמו דבי ר' שילא אמרי שילה שמו דבי ר' ינאי אמרו ינון שמו דבי ר' חנינא אמרו חנינה שמו ובודאי אמרו על רבם. ובכל הכנסיות של ת"ח נמצא התגלות אורו של משיח ואמרו כל א' על רבו. וכמו כן בחינת התגלות אליהו כדאי' (מנחות מה.) פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ובחידושי הרש"בא שם כ' שאליהו יתגלה לא' בביהמ"ד לדרוש הפרשה. והיינו שיופיע בלבו התגלות התחדשות בד"ת והוא בחינת התגלו' אליהו. וכדאי' בס' נצח ישראל ממהר"ל מפראג על מ"ש (עירובין מג.) הני שב שמעתא דאיתאמרן בצפרא בשבתא וכו' לאו אליהו אמרינהו כו' דלמא יוסף שידא אמרינהו ואם היה התגלות אליהו בפעל שהיה נראה אליהם איך היו מסופקים בגמ' על ידי מי היה. רק שזהו בעצמו שמופיע בלב ההתחדשות בד"ת הוא בחי' התגלות אליהו ורק נצרך מבינות על זה שלפעמים הוא בא מצד ההיפך יוסף שידא. והנה התגלות אליהו הוא רק בבהמ"ד של ב"ד הגדול והתגלות אורו של משיח הוא בכל פרט נפש לפי בחינתו ונצרך לסבול מקודם חבלו של משיח. והוא הענין דאי' בב"ר (פ' פה) שבטים עסוקים במכירתו של יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו וכו' ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. והיינו כי ענין עסק השבטים עם יוסף היה מענין חבלו של משיח שהוא קטיגוריא בין ת"ח כי יוסף הביא דבתם רעה אל אביהם שלא ישר דרכם בעיניו והיה כונתו להגיד לאביו כדי שיוכיחם וכדאי' (ערכין ט"ז:) שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני ר"ג וכ"ש שהוסיף בי אהבה כו'. והשבטים דנו אותו לבעל לה"ר שהורג שלשה ועי"ז רצו להורגו ואח"כ מכרוהו מטעם שאמרנו. ואחר מעשה המכירה נודע להם שלא טוב עשו ועל ידם נעדר השבט שהיה מכוון נגד מדת צדיק יסו"ע. ועלה על דעת יהודה לתקן זה ע"י שישא אשה ויוליד בנים ויתחלק שבטו לשנים כענין התחלקות מנשה ואפרים משבט יוסף ויהיה משבטו למלא חסרון יוסף ואצלו היה הענין לירידה גדולה וכש"נ וירד יהודה לשון ירידה. ואח"כ כ' הנה חמיך עולה תמנתה ואיתא (סוטה י.) כ' וירד שמשון תמנתה כו' יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עלייה כי באמת היה לו ליהודה עלייה עי"ז שנולד מזה פרץ שהוא אורו של משיח כי מפרץ התחיל התנוצצת אורו של משיח כדאי' (ב"ר פ' יב) שנא' אלה תולדות פרץ מלא ו' בשביל ו' דברים שיחזרו והיינו הו' דברים שנחסרו מאדה"ר ויחזרו על ידו והיינו התגלות אורו של משיח בכל דורות והתולדות כנ"ל. והנה קדושת שבת הוא התגלות אורו של משיח כדאי' בזוה"ק (ח"ב פ"ח ב) נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי והיינו מעין עוה"ב שיהיו נתקנים בשלימות כל המעשים. וביחוד בסעודת חקל תפוחין שהוא שלימות נשמות ישראל שנקראו תפוחין וחקל הוא בחינת כנס"י אשה יראת ה' הנקראת שדה כענין מ"ש תוס' (כתובות ב רע"ב) במ"ש נסתפחה שדהו. והוא מדתו של יצחק אע"ה כש"נ ויצא יצחק לשוח בשדה והוא מדת יראה וצמצום בנפשו שעי"ז דייקא זוכין להתגלות אורו של משיח ע"י ההסתר והחשכות כמ"ש (זח"א קמא סע"ב) ויקרא א' לאור יום דא אברהם כו' ולחושך קרא לילה דא יצחק כו' ובג"כ איהו כד סיב מה כ' ותכהין עיניו מראות. ודייקא ע"י מדה זו נתקנים כל המעשים כדאי' (שבת פט:) שדייקא יצחק אמר פלגא עלי ופלגא עלך מה שאין זה בכח שאר האבות וא' ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך. והיינו שמאז נתקשר בהשרש למעלה מן ההשגה בחינת ישת חשך סתרו וכמ"ש (ב"ר פ' סה) ותכהין עיניו מראות מכח אותה ראיה שבשעת העקידה תלה עיניו במרום והביט בשכינה שנפתחו לו הרקיעים. וא' בגמ' ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו והיינו בחינת התגלות אורו של משיח לנפשות ישראל שהוא תיקון כל המעשים ע"י מדתו של יצחק אע"ה וכנ"ל:

Rav Tzadok seems to be saying that there is a kind of internal Intuition in Torah which is similar to or even known as an appearance of Eliyahu, however sometimes a Torah intuition can actually be masquerading as genuine Torah but is really demonic.

This idea that Eliyahu is not so much an appearance of an apparition but more of internal Meditative experience is supported by an interesting testimony about the Chazon Ish. It is known and accepted that Rav Yosef Karo, the author of Shulkhan Arukh and many other masterful halakhic works, wrote an entire Sefer, Magid Mesharim, which was a diary of his experiences of Torah taught to him via his personal maggid, an entity that appeared to him.  Tzvi Yabrov (Maaseh Ish, Vol. 1, 1998, pp. 119, 187) relates the following conversation Rabbi Kloft had with Rabbi Yeshaiah Karelitz (1878-1953), the renowned Chazon Ish. Rabbi Kloft asked the Chazon Ish: Since Rav Karo’s halakhic rulings in Magid Mesharim were of supernatural origin, should we not rule exclusively according to any verdicts found in the book? Rabbi Karelitz reportedly replied, “Rav Karo’s Magid is also Rav Karo.” Meaning, the halakhic import of Rav Karo’s Maggidic rulings carries no more authority than Rav Karo himself. This suggests that Rav Karelitz believed the Maggid to be a manifestation of an unknown spiritual resource within Rav Karo. 

Why is it important to discuss details? I believe, most of the time it is easy to file away these stories as some kind of incomprehensible magical mythology. Sure, no one is going to admit it because that would be heretical, but if we do not contend with trying to understand it, we are doing ourselves a disservice because these experiences are valid as evidenced by the integrity of the rabbis who went through them. We must try to understand on some level what these experiences meant psychologically and spiritually so that on our level we can make use of them. It is unlikely that we will have a visitation from Elijah the prophet, but we should be open to what it might be for us, even in an analogous lesser experience and not merely relegate it to the fantasmal.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Eruvin 43

Translations Courtesy of Sefaria

Translations Courtesy of Sefaria, except when, sometimes, I disagree with the translation

Do you like what you see? Please subscribe and also forward any articles you enjoy to your friends, (enemies too, why not?)