Mareh Mekomos

116a

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 116

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, הַלָּלוּ שֶׁמְּטִילִין קִנְאָה וְאֵיבָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה..

Rabbi Yishmael said: The fact that the names of God in the scrolls of heretics may be burned can be derived through an a fortiori inference: Just as to make peace between a husband and his wife, the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased in the water in the framework of the ordeal of the sota; these, the heretics, who impose jealousy, and hatred, and conflict between the Jewish people and their Father in Heaven, all the more so it is proper to erase God’s names because of them.  

Then Note idolatry is similar to infidelity.

Our Sages in Torah Sheb’al Peh interpret harsh laws in the Torah Shebksav into less harsh. Eye for an Eye = Compensation. Ben Sorer never happened,  Death penalty needs hasra’ah. This is torah shebaal peh softer and more gentle . Oral law always more lenient . Mashal: speed limit 55 written law, oral law 65.

לעשות שלום בין איש לאשתו

 רמב״ם הלכות חנוכה ומגילה ד:יד

הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יז) "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם": 

נדרים סו, ב

ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש  ר' יהודה טעים אמר  ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה  שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה 

• The Gemara relates: There was a certain person who said to his wife: Benefiting from me is konam for you until you have given Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon your cooked food to taste, so they can see for themselves what a bad cook you are. She brought the food to them, and Rabbi Yehuda tasted it, without concern for his honor. He said: This is an a fortiori inference: And what can be seen, that in order to make peace between a man and his wife, the Torah said: My name, that is written in sanctity, shall be blotted out in the waters that curse, as the words written on a scroll, including the name of God, were blotted out during the ceremony of preparing the water that a sota would drink. And this is so even in a case of where it is uncertain if this will bring peace between them, as she may or not be guilty of adultery. I, all the more so, should waive my honor in order to bring peace to this couple.

ר"ש לא טעים אמר  ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו  ועוד  כי היכי דלא לתרגלי למינדר 

Conversely, Rabbi Shimon did not taste. He said: Let all the children of the widow die, and Shimon will not budge from his place. In other words, the husband can die and leave his wife a widow and his children orphans, and let them die too, rather than have people belittle the dignity of Torah scholars by taking such vows. And furthermore, there is another reason for my refusal: So that they should not become used to taking vows.

פלא יועץ

Husband’s Duty

והגדר למנע דברי ריבות מביתו הוא שלא לדקדק כל כך בהוצאות הבית על כל פרוטה ופרוטה, כי קשה כשאול אשה רעותה קנאה. לכן איש אשר כברכתו ירבה כבוד ביתו דבר בעתו, ויפיס את אשתו, כי אין הברכה שורה בתוך ביתו אלא בשביל אשתו (ב''מ נט א), וגדול שלום הבית עד שהתר למחק השם הגדול לתן שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). לכן לו בכח יגבר איש להעביר רעה מביתו ולהשרות שכינה בביתו:

Wife’s Duty

ואם הרחיב ה' את גבול בעלה ואף על פי כן הוא מקמץ בצרכי הבית או מאחר להביאם מחמת איזו סבה מה אכפת לה את אשר הביא תתן לפניו ויאכל. האם יוכל לומר לה למה לא עשית לי מטעמים כאשר אהבתי, תאמר לו מאין לי לעשות את אשר לא הבאת. ואם על מלבושים ותכשיטין ותענוגות בני אדם עושה מריבה, גם זה הבל ורעות רוח, כי טוב פת חרבה ושלוה בה (משלי יז א). ואם השם הגדול שנכתב בקדשה התר למחק מפני שלום הבית (נדרים סו, ב), על אחת כמה וכמה שצריכים איש ואשה למחל ולבטל רצונם מפני שלום הבית. וצריכה האשה לחוש שמא בעלה אינו כל כך אמיד כפי שחושבת היא ואין רצונו לומר לה שאין ידו משגת, שחושב שבזה מתרע מזלה, וכדומה טענות מספיקות שיש לו שלא למלאת רצונה. לכן לא תדחק את השעה ולא תעבירנו על דעתו להרבות בהוצאה על כרחו שלא בטובתו. וכן צריכה האשה לחוש כשבעלה כועס עליה על לא דבר, שמא היה לו שום צער בשוק ומרב שיחו וכעסו דבר עד הנה, כדאמרי אנשי: יכול או לא יכול עם אשתו מתקוטט. וצריכה לסבל, ולא תכעיסנו ולא תצערנו יותר:

Gottman’s Research: on mutual avoiders, who are thoroughly committed to mutual avoidance and do not blow up later, have a stable marriage, though most people will do better by engaging and discussing feelings collaboratively.  

Compare to Rambam Deos 6:6 and then 6:9, standard behavior to Middas Chassidus:

כְּשֶׁיֶּחְטָא אִישׁ לְאִישׁ לֹא יִשְׂטְמֶנּוּ וְיִשְׁתֹּק כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים (שמואל ב יג כב) "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן מְאוּמָה לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן". אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ וְלָמָּה חָטָאתָ לִי בְּדָבָר פְּלוֹנִי. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יז) "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ צָרִיךְ לִמְחֹל. וְלֹא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ יז) "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים":

If one man commit a sin against another man, the one sinned against shall not remain in silent hate against the sinner, as it is said of the wicked: "And Absalom spoke unto Amnon neither good nor bad; for Absalom hated Amnon" (Second Samuel. 13.22); but, on the contrary, it is obligatory upon him to make known to him and say unto him: "Why have you done to me thus and such, and wherefore have you sinned against me in that particular matter?"; for, it is said: "And thou shalt indeed rebuke thy neighbor" (Lev. 19.17). And, if the sinner did repent and begged to be forgiven by him, he must forgive him; and in doing so he should not be cruel, for it is said: "And Abraham prayed unto God" (Gen. 20.17).

מִי שֶׁחָטָא עָלָיו חֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְהוֹכִיחוֹ וְלֹא לְדַבֵּר לוֹ כְּלוּם מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַחוֹטֵא הֶדְיוֹט בְּיוֹתֵר. אוֹ שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת. וּמָחַל לוֹ בְּלִבּוֹ וְלֹא שְׂטָמוֹ וְלֹא הוֹכִיחוֹ הֲרֵי זוֹ מִדַּת חֲסִידוּת. לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל הַמַּשְׂטֵמָה:

He against whom a fellow sinned, who did not want to rebuke him, nor to speak aught to him, because the sinner is extremely common, or possessed of a distorted mind, but within his heart forgave him, and lodged no hatred against him, though he rebuked him not, behold, such is a pious conduct for, the Torah did not concern itself with aught save against hatred.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 116

Photo by Matteo Maretto on Unsplash

Translations Courtesy of Sefaria, except when, sometimes, I disagree with the translation

Do you like what you see? Please subscribe and also forward any articles you enjoy to your friends, (enemies too, why not?)